למה אנו עוזבים שימוש באוויר מאולץ לטובת חימום באמצעות אור אינפראאדום במערכות עיבוד שבבים
אם ביליתם זמן בחדרי ניקיון מסורתיים, אתם יודעים כיצד זה עובד. שם משתמשים במערכות ישנות שמסתמכות על זרימת אוויר חם כדי לשמור על השבבים בטמפרטורה הנכונה.
הבעיה? זה איטי.
שימוש באוויר מאולץ תלוי בתהליך הקונווקציה – שבעצם אומר שצריך לחכות שהאוויר יחמם את השבבים. בקווי עיבוד בעלי סטנדרטים גבוהים, דיחוי כזה אינו רק מעצבן – הוא גם יקר.
ההבדל האמיתי: אור אינפראאדום לעומת קונווקציה
היתרון של חימום באמצעות אור אינפראאדום הוא שהוא אינו תלוי באוויר. האור פוגע ישירות בשבבים באמצעות קרינה אלקטרומגנטית.
אנו משתמשים בנורות אינפראאדום בעלות גלים קצרים, מכיוון שהן גורמות לתגובה תרמית כמעט מיידית. כך ניתן להגיע לטמפרטורה הרצויה במהירות.
בנוסף, מערכות אוויר מאולץ נאלצות להתמודד עם מערכת ה-AHV של חדר הניקיון, שמנסה לקרר את הסביבה. אור אינפראאדום אינו צריך להתמודד עם זה – הוא מרכז את האנרגיה בדיוק במקום הנכון. כך ניתן להעביר שבבים בין שלבי העיבוד מבלי שייווצרו ירידות טמפרטורה במהלך ההעברה.
החלק הקשה (ומה לעשות בנושא)
אי אפשר פשוט להחליף את החימום הרגיל בנורת אינפראאדום. צריך לוודא שהעוצמה של החימום נכונה.
נורות בעלות הספק גבוה יוצרות כמות גדולה של חום בשטח קטן. אם המרחק בין הנורה לשבב אינו מדויק, ייווצרו אזורים חמים מדי. זה לא טוב.
כדי לשמור על יציבות, אנו ממליצים להשתמש בבקרי PID. בלי זמנים מדויקים, יש סיכון שהשבבים ייחממו יותר מדי מהר, מה שעלול לגרום לשוק תרמי. ואל נשכח את המערכת עצמה – צריך שהמערכת תוכל לעמוד בחום הזה מבלי להיפגע או לגרום לאזעקות בחדר הניקיון.
מה זה באמת עושה לתפוקה שלכם
יותר ויותר מפעלי עיבוד שבבים עוברים לשימוש באור אינפראאדום, מכיוון שזה פשוט הגיוני. אין צורך להתמודד עם חוקי הפיזיקה – ניתן פשוט לעבוד איתם.
כשמסירים את העיכוב בחימום, עולה מספר השבבים שניתן לעבד בשעה. זו עסקה פשוטה: מוותרים על מערכות חימום מסורבלות ומחליפים אותן באנרגיה מדויקת.